יום העצמאות תמיד היה חג של כחול ולבן, של טקסים ודגלים, של שירים וריקודים, אבל מעל הכול הוא
חג של סיפור. והסיפור הזה, שמתחיל הרבה לפני הכרזת המדינה, לא כתוב רק בספרים, הוא כתוב בכם.
אתם, בני הגיל השלישי, הסבים והסבתות, האנשים שמלווים את המדינה הזו עוד לפני שהייתה. ביום
הזה, כשהדגלים מונפים, זה הזמן להביט סביב ולראות איך הדורות התחלפו, אבל הסיפור ממשיך דרככם.
יכול להיות שיום העצמאות אצלכם היום נראה קצת אחר. פחות צעדות, פחות זיקוקים, אולי קצת יותר
שקט. אבל בתוך השקט הזה, יש עוצמה שאין בשום מקום אחר. אתם מביטים בנכדים שלכם איך הם
לובשים חולצה לבנה, שרים ”התקווה“, מתרגשים בטקס של בית הספר ואתם נזכרים. זוכרים את הפעם
הראשונה ששמעתם את ההמנון הזה, לא דרך רמקול, אלא בתוך הלב. זוכרים את הבית הראשון
שהקמתם, את התקופה בה חשמל ומים לא היו מובנים מאליהם, את ימי ההתגייסות הכללית, את רגעי
הפחד ורגעי התקווה.
ומה מיוחד כל כך ברגע הזה? שהיום, אתם לא רק זוכרים, אתם מעבירים את הסיפור הלאה. כל שיחה עם
נכד, כל תמונה משפחתית, כל סיפור קטן שמתחיל ב“פעם, כשעוד לא הייתה מדינה…“ הוא גשר בין
עולמות. והנכדים שלכם, גם אם לפעמים נדמה שהם עסוקים במסכים ובקצב מהיר מדי, הם צמאים
לשמוע. הם רוצים לדעת איפה אתם הייתם כשהכל התחיל, איך הרגשתם, איך נראה יום העצמאות
הראשון שלכם.
דווקא בגיל שלכם יש לכם מתנה שאין לאף אחד אחר: היכולת לתת פרופורציה. להזכיר לנו, לדורות
הצעירים, שלפני שהיו חנויות דגלים וקונצרטים, הייתה דרך. הייתה דרך לא פשוטה, מלאה בהקרבה,
בבנייה, ביצירה מתוך כלום. וכשהנכדים שלכם שומעים את זה מכם זה נשמע אחרת. זה לא עוד סיפור
מהעבר, זה חלק מהשורשים שלהם.
ביום העצמאות הזה, אל תוותרו על ההזדמנות לחגוג, לא רק את המדינה, אלא את עצמכם בתוכה. קחו
חלק, גם אם זה בטלפון, גם אם זה בשיחת וידאו, גם אם רק בשליחת תמונה או הקלטת ברכה. לכו לטקס
של הנכד, ספרו על הילדות שלכם, על איך הייתה המדינה אז ואיך היא נראית בעיניכם היום. שתפו במה
שחלמתם ובמה שמתגשם. תנו לדור הבא לא רק לדעת, אלא להרגיש.
ולכם, שמרגישים לפעמים שקצת שכחו אתכם, תדעו שלא. אתם לא רק חלק מהעבר, אתם מורי הדרך
של ההווה. אתם נושאים את הלב הפועם של הסיפור הישראלי. ביום שבו מדינה שלמה חוגגת, זה גם
היום שלכם. חג פרטי, אישי, עמוק, של מישהו שהלך דרך שלמה וכעת רואה את הדרך ממשיכה, בזכותו.
אז תניפו את הדגל, אפילו קטן. שירו, גם בלב. ואל תשכחו, אתם לא רק זוכרים את המדינה הזו. אתם
עזרתם לה להיוולד.
״כל שיחה עם נכד, כל תמונה משפחתית, כל סיפור קטן שמתחיל ב‘פעם, כשעוד לא הייתה מדינה…‘ הוא גשר בין עולמות.״
