אתם הייתם שם: יום העצמאות דרך עיניהם וליבם של בני הגיל השלישי

יום העצמאות הוא חג של דגלים, מנגלים, זיקוקים, שירים וסיפורים, אבל יותר מכל, הוא יום שמבקש
לעצור רגע ולהביט אחורה. ולכם, בני הגיל השלישי, יש הרבה יותר מה להביט עליו. כי אתם לא רק
צופים בחגיגות, אתם חלק מהן. חלק מאלה שבנו, נלחמו, גידלו, עיצבו והובילו. אתם הייתם שם כשהכול
רק התחיל.

עבור רבים מכם, יום העצמאות איננו רק חג לאומי, הוא חג אישי. אתם זוכרים את הימים שלפני המדינה.
את ההתרגשות, את הפחד, את התקווה שהייתה אז רק רעיון. רבים מכם נולדו עוד לפני הכרזת המדינה,
או בילדותכם שמעתם ברדיו את קולו של בן-גוריון מכריז על הקמתה. חלקכם נלחמתם על גבולותיה,
חלקכם גידלתם ילדים בשכונות קשות יום או ביישובים שהוקמו יש מאין, חלקכם לימדתם, ריפאתם,
בניתם, שרתתם, ופשוט עשיתם את היומיום שבזכותו המדינה הזו התקיימה גם כשלא היה פשוט.

וכעת, בעשור השביעי או השמיני לחייכם אתם יכולים להסתכל בגאווה. לראות את הרחובות, את הדורות
הבאים, את השירים שמושרים בטקסים, ולדעת: זה גם אתם. זה בזכותכם. כל דגל שמתנפנף, כל צחוק
של ילד שרץ עם פטיש או אוכל פלאפל בכיכר, הוא המשך של הדרך שהתחלתם בה.
ובכל זאת, לפעמים דווקא ביום הזה, עם כל החגיגות, עולה גם תחושת בדידות. אולי אתם פחות ניידים,
אולי בני הזוג כבר אינם, אולי הילדים עסוקים ואתם נשארים לצפות בטקס בטלוויזיה, לבד בסלון. אולי
אתם מרגישים שלא באמת רואים אתכם. את מה שעשיתם, את מי שאתם.

אז הרשו לנו להזכיר לכם: רואים אתכם. מעריכים אתכם. ביום הזה, לא רק הדגלים צריכים לעלות, אלא
גם הזיכרון שלכם, הסיפורים שלכם, הקול שלכם. ספרו לנכדים איך חגגתם את יום העצמאות הראשון,
מה לבשתם, איפה הייתם. תראו להם תמונות מהשנים ההן, תזכירו להם שהחג הזה לא נולד ככה סתם,
אלא מתוך לבבות שפעמו בתקווה, גם בזמנים של חוסר ודאות.

וזה גם זמן מצוין לא לשכוח את עצמכם. חג הוא לא רק זמן לתת, אלא גם זמן לקבל. תנו לעצמכם מתנה
קטנה. הכינו מאכל אהוב מהבית, השמיעו לעצמכם שיר ישן שאתם אוהבים, תתקשרו למישהו שלא
דיברתם איתו מזמן. ואם אתם מרגישים לבד, אל תתביישו לבקש. יש קבוצות, מועדונים, פעילויות,
אנשים שרוצים לצרף אתכם, רק תנו להם הזדמנות.

המדינה שייכת גם לכם. ואולי יותר מכולם, לכם. לא רק כי הייתם ”הדור ההוא“, אלא כי אתם עדיין כאן.
אתם הזיכרון, אתם הניסיון, אתם הדוגמה. וכשאנחנו שרים ”להיות עם חופשי בארצנו“, אנחנו שרים גם
עליכם. על החופש שחלמתם עליו, שעזרתם להשיג, ושעדיין ראוי שתיהנו ממנו בכל יום.

אז ביום העצמאות הזה תחגגו. לא כי כך צריך, אלא כי כך מגיע לכם. תחגגו את מה שעברתם, את מה
שיצרתם, את מה שאתם עדיין יכולים להעניק. תחגגו את עצמכם.
כי אתם הסיבה שיש בכלל מה לחגוג.

״כל דגל שמתנפנף, כל צחוק של ילד שרץ עם פטיש או אוכל פלאפל בכיכר – הוא המשך של הדרך שהתחלתם בה.״