יום העצמאות תמיד היה חג של כחול ולבן, של טקסים ודגלים, של שירים וריקודים, אבל מעל הכול הוא חג של סיפור. והסיפור הזה, שמתחיל הרבה

יום העצמאות הוא חג של דגלים, מנגלים, זיקוקים, שירים וסיפורים, אבל יותר מכל, הוא יום שמבקש לעצור רגע ולהביט אחורה. ולכם, בני הגיל השלישי, יש

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הוא יום של כאב קולקטיבי, אבל מאחורי כל צפירה, כל טקס, כל דגל, יש כאב פרטי. ואתם,

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הוא לא רק יום לאומי, עבור רבים מכם, בני הגיל השלישי, הוא יום אישי, עמוק, ופעמים רבות

יום השואה הוא הרבה יותר מאירוע של הנצחה. עבורכם, ניצולי השואה, וגם עבורכם, בני ובנות הדור השני, מדובר ביום שבו הגוף והנפש מגיבים אחרת. לא

יום השואה הוא יום שבו הזמן עוצר. האוויר משתנה, הדממה נעשית כבדה יותר, והלב גם אם לרגע נרגע, שוב מתכווץ. עבורכם, בני הגיל השלישי, ניצולי